לפני כשנתיים תרגמתי פוסט של בחור בשם דייב (בזמנו היה לו בלוג בשם I love jack daniels, והמותג הגדול אילץ אותו להחליף את הכתובת, אז עכשיו הוא Added Bytes), בכל מקרה, ביקשתי את אישורו והוא הסכים:

פעם אחת, לפני הרבה זמן, היו מספר מחשבים מקושרים יחד ברשת מחולקת קטנה. אלו היו שנות השישים, זמן של פרנויה וחקר חלל, רוק אנד רול וילדי הפרחים, והרשת נקראה רשת ארפ"א (ARPANET), והיה צורך לספק אמצעי תקשורת שהיו שורדים התקפה גרעינית. במשך הזמן, כשהמלחמה הקרה הגיעה לסיומה, רשת ארפ"א התפתחה וגדלה, ותוכניות התחילו לפרוץ עם ההתפתחות שלה.

(במקום לשעמם אתכם עם כל הפרטים של יציאת האינטרנט, אם אתם מעוניינים תוכלו לצפות בציר זמן מפורט של האינטרנט, אף על פי שישנן שמועות שהאינטרנט למעשה התחיל הרבה לפני זה.)

בתוך עשור, יצא אימייל ( אליזבט השנייה שולחת אימייל ראשון ב1976 ), וב1984 ד.נ.ס. ( DNS – המערכת ששולטת בשמות מתחם ) נוצרה. ב-1990 כאשר רשת ארפ"א סוף סוף נסגרה, ספק האינטרנט המסחרי הראשון בעולם עלה לאוויר. האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו נולד.

בערך באותו הזמן, הרבה מאוד מידע כבר הושם בסביבת האינטרנט. לרוע המזל, עקב מספר גדול של מערכות שונות אשר שומשו לצפות במידע זה, רוב המידע היה בטופס טקסט פשוט, אשר נשלח באמצעות אי-מייל. מהצורך למערכת טובה יותר בשביל להציג פורמט נתונים אחיד ולהציגו בכל המערכות השונות האלה באותה דרך, HTML נולד.

בשנת 1989 טים ברנרס-לי המציא את הWorld Wide Web. ב – 1994 אותה שנה בה הגרסה הראשונה של הדפדפן של נטסקייפ שוחרר, הוא הקים את W3C, הארגון האחראי לסטנדרטים בהם משתמשים ברשת, כולל HTML. שנה לאחר מכן התחילה תחרות בשוק הדפדפים, עם שחרורו של אינטרנט אקספלור, ומלחמות הדפדפים של שנות התשעים החלו.

HTML נוצר מהצורך להבטיח שמידע יהיה שימושי בכל מערכת הפעלה, ורק על ידי הגדרה אחידה של השפה, מטרה זו הייתה מושגת. שפת הסימון הלוגית של טים ברנרס-לי מספקת דרך ניידת ומצוינת לעשות זאת, בשימוש עורך טקסט פשוט בלבד.

HTML (ראשי תיבות של HyperText Markup Language) היא שפת סימון ליצירה ועיצוב עמודי אינטרנט, ומעוצבת לעשות זאת – מספקת דרך להזין מידע כך שלא חשוב באיזו מערכת נצפה , גם PC, PDA או מקריא מסך, הנתונים יישארו שימושיים. זו שפה שהומצאה להגדיר את המבנה של עמודי אינטרנט, לאפשר לך ליצור כותרות למסמכי הרשת שלך, להדגיש את הנקודות שדורשות זאת, לאפשר לך להציג טבלאות של מידע ולהציע לקוראים מידע רלוונטי.

HTML משתמש במערכת של תגיות הגיוניות לסמן את המטרה של כל אזור במסמך. כל תגית, ויש הרבה, יכולה לתת מובן שונה לגמרי לכל חלק שונה במסמך. למשל, הטקסט "תגיות הגיוניות" למעלה, סומן בזוג תגיות לסימון הדגשה, באופן הבא: תגיות הגיוניות (התגית הראשונה ב – HTML מסמנת את ההתחלה של הטקסט המודגש, השנייה את הסוף ).

אם אתם משתמשים בדפדפן נפוץ, הטקסט הנ"ל ייראה בכתב משופע (אם הייתם משתמשים בקורא מסך, הטקסט הזה יכול היה להיות מוקרא בטון יותר חזק, או בגובה צליל שונה). HTML עוצב רק לסימון דגש במילים האלו, שום דבר מעבר, והאופן שדגש זה מוצג תלוי במעצב הדף או בכלי בו משתמשים לצפות בדף.

כאן HTML הופך מעט מתוחכם. HTML היא לא שפת הצגה. HTML לא נכתבה לספק שיטה לארגון דפי אינטרנט, או לפרט צבעים, או ריווח, או פונטים. אף על פי כן, היא שפת תכנות, אשר איננה יכולה לעבד נתונים או לעשות כל סוג של חישוב.

בכל אופן, באמצע-סוף שנות ה-90, לא הייתה דרך ריאליסטית אחרת להשיג את התוצאות שנדרשו ברשת באותו הזמן, מלבד להשתמש בHTML. לכן, קהילת המעצבים ברשת התחילה לעבוד מסביב לבעיות בהן נתקלו ללא שיטה מיושמת היטב להשגת מראה הדפים להם נזקקו והתחילו להשתמש בפתרונות זמניים.

עד מהרה, אנשים השתמשו בטבלאות מקוננות לארגון דפים, והמראה של טקסט הוצג על ידי שימוש במאות תגיות של פונטים מפוזרים ברחבי האתר. עדכון אתר אינטרנט הפך לסיוט, ועיצובים נדרשו להיבחן במגוון רחב של דפדפנים על מנת להבטיח שכל הצרכים הקטנים של דפדפנים אלו סופקו. התאמות דפדפנים הייתה פרזה שנשמעה הרבה מדי ולעיתים קרובות בשנות התשעים.

למרבה המזל, תקופה זו באה לידי סיום. CSS – Cascading Style Sheets נמצא בשימוש רחב יותר, הודות לביצוע טוב יותר של סטנדרטי רשת על ידי יצרני הדפדפנים, מאפשר למעצבים להשתמש ב-HTML למטרת – סימון מטרה במקום להגדיר סגנון.

מעצבים מסוגלים עכשיו להפריד בין המבנה של דפי האינטרנט לבין אופן הצגתם, ולהפוך את האינטרנט ליותר מהיר, שימושי, ונגיש. אם אתם שוקלים ללמוד HTML, עכשיו הוא זמן טוב להתחיל.

הפוסט המקורי