יש משהו מאוד שליו ועמוק בלילה, כשאתה מחובר למוניטורים, אינפוזיות ושאר צינורות. הזמן מאבד חשיבות, הלילה ארוך מאי פעם, חוסר הנוחות מתחלף להשלמה ואי וודאות. המחשבות נעשות איטיות יותר, עמוקות יותר, וממוקדות יותר. פתאום החיים מקבלים תפנית ואתה מתעורר למציאות שונה.

בסוף השבוע האחרון עשיתי תאונת אופניים, מישהו שעמד בנתיב האופניים בתל אביב, הסיט את התיק צד שלו בדיוק בשניה שעברתי לידו. הוא פגע בכידון שלי, הסתחררתי ואיבדתי שליטה. האופניים לבסוף שכבו על המדרכה, כשהכידון אנכי ויציב, ואני כמו ציפור דרור, מתעופף מעל, היישר לתוך הכידון. הוא לא חדר פנימה, אבל הסב נזק לא קטן, שכלל דימום פנימי ונפיחות חסרת פרופורציה שכמוה לא ראיתי (וגם העוברים והשבים מסתבר).

פינו אותי לבית החולים באמבולנס, שם עברתי זריקות דקירות ושאר ירקות שלא ממש ארצה לדבר עליהם.
שוחררתי אחרי מספר ימי אשפוז, אני צולע מעט, הולך לאט וסובל מכאבים קשים.

מלבד סיפורי זוועות, רציתי לשתף אתכם בתחושות, אומנם אושפזתי ימים ספורים והפציעה שלי יחסית קלה, אבל זה גרם לי לחשוב על כל אותם חולים כרוניים, סופניים ובעלי פגיעות קשות שסובלים בכל יום. תחושת הזדהות עוברת בכל גופי.

מעליות הגיהנום

דוגמה אחת קטנה וכמעט שאינה חשובה, אבל גרמה לי לחשוב – מעליות.
בהמלצת הרופא והאחיות, נאמר לי להסתובב קצת בבית החולים כדי להזרים קצת דם בגוף. התהלכתי לי עם הלפטופ בתקווה למצוא רשת אלחוטית פתוחה, הגעתי ללובי, ניצבו מולי שש מעליות גדולות ומתוחכמות, כאלו שאתם בוחרים את הקומה עוד מחוץ למעלית ומופנים למעלית המתאימה.
לחצתי על קומה רביעית כדי להגיע לבית הקפה שניצב מתחתי, הופניתי למעלית F בעוד שאני עומד ליד מעלית A. המרחק הוא כעשרה מטרים, ואני הולך בקצב שבלול. התחלתי לדדה לכיוון מעלית F , עוד לא עברתי חצי מרחק והמעלית התחילה להיפתח, התחלתי לעלות לקצב חשופית, אבל המעלית כבר נסגרה. לבסוף הגעתי אליה, לחצתי שוב על קומה רביעית, והופניתי בחזרה למעלית A… מישהו מתחיל לתפוס את הדפוס ??
מסתבר שיש כפתור נכים שאפשר ללחוץ עליו לפני מספר הקומה, מבדיקה שלי הוא לא ממש עשה משהו.

מה עשיתי לך אדון שוטר?

דוגמה נוספת, התרחשה בדרכי הביתה מהסופר (זה לקח נצח להגיע לשם), חציתי מעבר חציה בירוק, ומן הסתם לא הספקתי לדדה לצד השני, והרמזור התחלף לאדום. עוד ארבעה מטרים בודדים והייתי מגיע לחוף מבטחים, אבל הרמזור של המכוניות התחלף כבר לירוק, וGMC משטרתי שעברתי בדיוק מולו החליט לזרז אותי ולחץ בחוזקה על הגז, התקדם עד מרחק ליקוק ממני ונעצר. למה? זה לא גרם לי ללכת יותר מהר, כי אני לא מסוגל ללכת יותר מהר מזה! אז בשביל מה היית צריך להפחיד אותי? לא עברתי מספיק?

דברי נכתבו קצת בהלצה אבל זו אמת, אין התחשבות ואין נגישות אמיתית.
אני חושב שהבנתם את הרעיון שמאחורי הפוסט הזה, פשוט תנו יד למי שצריך ואל תציקו למי שלא צריך (באופן כללי לא צריך להציק לאף אחד).

תודה לכם.