איך להטמיע וידיאו מיוטיוב עם התחלה וסוף מוגדרים על ידכם

איך להטמיע וידיאו מיוטיוב עם התחלה וסוף מוגדרים על ידכם

מצאתם וידיאו ממש טוב שרציתם להטמיע באתר שלכם אבל רק קטע מאוד ספציפי מתאים לכם ואתם לא רוצים להסתבך בהורדת הוידיאו מיוטיוב, לחתוך אותו ולהעלות שוב?
יש פתרון פשוט לכל הטירחה הזו. ה- API של יוטיוב תומך בהטמעת וידיאו עם זמן התחלה וסוף מוגדרים ידנית.

איך עושים זאת?

נניח ואני מעוניין להטמיע וידיאו שיתחיל אחרי 10 שניות ויסתיים ב – 6:02.

נעתיק את הקוד הטמעה של יוטיוב, לדוגמה:

<iframe width="560" height="315"
src="//www.youtube.com/embed/mYKLvYGqaC0?rel=0"
frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

ונוסיף ל"src" פרמטרים של התחלה וסיום:

<iframe width="560" height="315"
src="//www.youtube.com/embed/mYKLvYGqaC0?rel=0&start=10&end=362"
frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

start – הוא הפרמטר של ההתחלה.
end – הוא הפרמטר של הסיום.
(מפתיע)

המספרים מייצגים שניות.
על מנת לחשב את השניות בדיוק, נכפיל את מספר הדקות ב-60 ונוסיף את מספר השניות שנותרו. למשל במקרה שלנו:
(6 דקות כפול 60 שניות) פלוס 2 שניות = 362.

הזמן המדוייק בו הוידיאו יתחיל או יסתיים עשוי לחרוג עד 2 שניות קדימה או אחורה, זה קורה כי ישנם סמנים בנגן של יוטיוב שעשויים להיות קצת לפני או קצת אחרי הזמן שבחרתם.

 

והנה התוצאה הסופית:

איך להגביל עמודים בתוצאות חיפוש של וורדפרס?

בוודאי רציתם להגביל את העמודים שלכם בתוצאות חיפוש של וורדפרס ולהציג רק את הפוסטים שלכם.

על מנת להשיג זאת, נפתח את קובץ ה functions.php בתבנית שלנו (אם יש לכם child-theme, אנא פתחו את הקובץ בתיקיה של תבנית הבת).

הכניסו את הקוד הבא:

function remove_pages_from_search() {
    global $wp_post_types;
    $wp_post_types['page']->exclude_from_search = true;
}
add_action('init', 'remove_pages_from_search');

זהו, שימרו את הקובץ, והעלו לשרת שלכם.

איך להעביר אתר מג'ומלה לוורדפרס

איך להעביר אתר מג'ומלה לוורדפרס

בשעה טובה, החלטתי לשפץ את הבלוג ולעבור למערכת קצת יותר ידידותית וקלילה. כאמור הייתי חסיד ג'ומלה והיום אני חוזר בי, וורדפרס בהחלט הגיעה לרמה שאפשר ורצוי לעבוד איתה.

מכיוון שהתהליך הנ"ל היה לא פשוט מבחינת מחקר, כאמור לא רציתי לאבד את הטראפיק הקיים והנוכחות במנועי החיפוש, כמו כן גם את כל הקישורים החיצוניים המפנים לעמודים מסויימים בבלוג, החלטתי לשתף ולעזור לכל אמיצי הלב שרוצים לעבור (באופן חלק) לוורדפרס ממערכת ג'ומלה ישנה (או חדשה).

מגבים (אחרת זה קורה)

קודם כל גיבוי מלא של כל בסיס הנתונים הישן. האופציה הכי פשוט וטובה היא להיכנס לממש phpMyAdmin שלכם ולעשות export לבסיס הנתונים. אל תתעסקו בשום הגדרות מלבד סימון האופציה לשמירה כקובץ (אם אתם בממשק ישן).

לגבות כמובן את כל הקבצים של המערכת, הורדה באמצעות תוכנת FTP לדיסק המקומי במחשב שלכם תעשה את העבודה בקלות.

התקנת וורדפרס והזנת תוכן

איך להתקין וורדפרס, לא אסביר כאן, מכיוון שאני לא מתכוון להמציא את הגלגל מחדש.

לאחר שהתקנתם בהצלחה מערכת וורדפרס, תצטרכו להתקין תוסף לייבוא תוכן ג'ומלה לאתר וורדפרס. אני בחרתי בFG Joomla to WordPress. הגרסה החינמית הספיקה לצרכיי הבלוג שלי. קראו היטב על ההבדלים בין הגרסאות על מנת לוודא איזו גרסה תתאים לכם. ההבדל הכי קריטי שמצאתי בגרסה בתשלום לעומת הגרסה החינמית הוא ייבוא התגובות מתוסף בשם Jcomments שהשתמשתי בו בהתקנה של ג'ומלה. אם אתם יודעים קצת PHP אני משוכנע שתצליחו לבנות קוד פשוט להמרת התגובות, ואם אינכם מבינים בקוד, פשוט תשלמו קצת ותרוויחו משקט נפשי.

השימוש בתוסף מאוד אינטואיטיבי ופשוט. אני ממליץ לקרוא את כל ההגדרות (ואין הרבה כאלו) לפני שאתם משנים משהו ומייבאים.

ההמרה כאמור עברה חלק, אני מאוד ממליץ להתקין על שרת מקומי לבדיקות או בתיקיה נפרדת באתר החי שלכם, אף פעם לא לבצע עבודות שכאלו על האתר החי במידה ויש לכם טראפיק חי.

עד כאן המדריך להמרת אתר ג'ומלה לאתר וורדפרס.

אשמח גם לשמוע מה דעתכם על האתר החדש.

תרגיל במוטיבציה

תרגום הרצון שלכם לבצע משימה אישית שהטלתם על עצמכם, מותנה בגורמים רבים. אציין שלושה שלדעתי יכולים לשנות קצת חשיבה תפיסתית:
התחייבות מנטלית, התחייבות  כלכלית והתחייבות טוטליטרית.

על מנטליות אנו נוטים לפסוח. כלומר, משכנעים עצמנו כי התחייבנו אך דוחים את העשייה בתירוצים שונים. כולנו מכירים את "אין לי זמן", "צריך יום לנוח", "זה מסוכן מדי" או כל שקר עצמי נוח וחמים כלשהו.
לאחר שהתגברנו על מכשול התרמית העצמית וסטירת הלחי שעדיין מצלצלת, קל לנו יותר לשים ממומנו על פרוייקט נבחר: קניית דומיין, פרסום בגוגל, הזמנת מוצר, או כל צורך כלכלי אחר לביצוע הפרוייקט שלנו.
ההתחייבות הכלכלית מטפחת את ההתחייבות הטוטליטרית שלנו. "כבר שמתי כסף, לא חבל?", כל מילה נוספת מיותרת.

הקצר-מר הנ"ל גמיש ואינדבידואליסטי אך מותאם לכולם.
מרביתנו פורשים בהתחייבות הרעיונית שקודמת כל התחייבות שציינתי מעל.

יש לכם רעיון, בצעו אותו.
במקרה הכי גרוע, תנסו רעיון אחר.

קאפיש ?

למה אני לא מחזיק פלאפון

חבר טוב החליט ביום בהיר אחד שהוא מנתק את הסלולרי שלו. כולנו תהינו מדוע ועד היום מתקשים להשיג אותו באופן מיידי כפי שהתרגלנו במשך שנים. הנה פוסט אורח של ניבי המסביר למה לעזאזל הוא עשה זאת, כשתסיימו אתם תבינו, תזדהו ואולי כמה מכם אפילו יעשו את אותו הדבר.

ניבי:

הכל התחיל אי שם ב-1986 כשפלאפון התחילו לשווק פלאפונים ולספק שירות סלולרי, איך נאמר, מעאפן בלשון המעטה. 14 שנים לאחר מכן, בתור נער מתבגר, מפגר, שעובד במקדונלדס (טפו) ויש לו כסף לפוצץ על שטויות שהוא לא צריך, הלכתי וקניתי פלאפון במסלול "טוק טו מי בייבי גיב מי יור מאני אנד בנד אובר סו איי קן פאק יו" בסלקום הסגולים האלה.

התאהבתי מיד בקסם של המכשיר המאפשר לי לזיין את השכל למי שאני רוצה, מתי שאני, וכמה שאני רוצה. נשביתי מיד בקסם הסנייק וההודעות ב2 לפנות בוקר למספרים שקיבלתי לפני רגע בדיוק באיזה צ'ט מפוקפק, העונג בכל פעם שסיננתי עוד חבר מטריד  והפעימות לב בכל פעם שראיתי מספר חסוי. בכל פעם שטענתי את כרטיס ה"טוק טו מי בייבי גיב מי יור מאני אנד בנד אובר סו איי קן פאק יו"  בעוד כמה שקלים על חשבון החסכונות העתידיים שאצטרך בדיעבד, גמרתי אומר לשחוט את הקרדיט בשיחות לא קשורות ומיותרות והודעות שעולות יותר מדקת שיחה.

יש לציין שאני מימנתי לעצמי את הפלאפון הראשון וגם שילמתי את החשבון שלו שזה לא משהו שהרבה ילדודס יכולים להגיד. בצבא היה לי מ.ק. אז לא הייתי צריך פלאפון ובכל זאת עברתי במהלך השירות מסלקום לפלאפון, מפלאפון לסלקום ומסלקום לאורנג', מפלררט עם המוכרות בקניונים שתמיד איכזבו כי הדוכן הסתיר להן את התחת, אבל זה לא קשור לנושא.

אחרי הרבה התעסקויות עם הפלא הקטן הזה נפקחו עיניי יום אחד לעובדה שאני בעצם משלם על אוויר אותו אני שורף בשיחות עקרות, צועק לתוך מחשב קטן שיש מצב שהוא מסרטן אחושרמוטה. כשדיברתי קצת בפלאפון שילמתי 150 שקל וכשדיברתי לא יותר מדי שילמתי 350 שקל וחישוב קל העלה שאני ועוד מיליוני מפגרים משלמים כל חודש בממוצע 300 שקל לחזירים הכחולים הסגולים והכתומים.

אלפי נציגים משקרים בסיטונאות כל יום לאלפי לקוחות מטומטמים שלא טורחים לבדוק את החוזה לעומק ולפעמים בודקים ובכל זאת הנציג מוצא דרך לדפוק אותם מאחורה עם תשלום על איזה שירות מופרך. אלפי אנשים בחובות מהסיבה הפשוטה שהם לא יכלו לסתום את הפה ולא זו בלבד אלא שהם גם מטומטמים (וגם אני הייתי כזה) מספיק להסכים לשלם כדי להרוויח את הזכות לתקשר עם אנשים אחרים. כשבראש אורנג' עומד "בודהיסט" עאלק שדרך חייו מטיפה לומר אמת תמיד ובכל זאת נציגי החברה שבבעלותו וסוכני השטח שלה משקרים חדשות לבקרים, שלא לדבר על הפרסום המטעה, זה אומר שהוא בודהיסט כשנוח לו ואיש עסקים כשנוח לבעלי המניות.

אני נפטרתי מהפלאפון שלי לפני חצי שנה בדיוק בשיחה של כמה דקות עם נציגת שירות מבוהלת שלא הבינה מה פתאום אני רוצה לוותר על האיבר הכי חשוב בגוף האדם, הפלאפון. היא דיקלמה לי טקסט מקורס נציגי שירות על הזמנים המודרניים ועל הצורך בתקשורת מיידית ואני אמרתי לה יופי עכשיו תנתקי לי את הפלאפון. היא הפנתה אותי למנהלת שירות שחזרה על אותו טקסט מילה במילה רק בקול סקסי יותר ואני אמרתי לה יופי אפשר לנתק? אז היא ניתקה ובא לציון גואל.

אני אדם חופשי היום. לא צריך לסנן אף מניאק, לא צריך לקבל הודעות ב2 לפנות בוקר מאיזה אקסית משועממת, לא חופר לאנשים ברכבת ומעל הכל, לא צריך לשלם קרוב ל4000 שקל בשנה על חשבון פלאפון. המקרים היחידים בהם אני יכול לחשוב על פלאפון כחיוני הם נגיד כשנתקעים עם האוטו, או כשצריכים להודיע שמאחרים. אבל היום כולם מצפים לזמינות ועדכונים על הדקה, משל היינו מעגלים חשמליים במחשב שחייבים לתקשר זה עם זה כל הזמן. אני אומר, וזה קצת נדוש, מה עשו לפני כן? הסתדרו.

אפשר גם בלי, נסו ותיווכחו. רות סוף.

אנרציה

אנרציה

יש משהו מאוד שליו ועמוק בלילה, כשאתה מחובר למוניטורים, אינפוזיות ושאר צינורות. הזמן מאבד חשיבות, הלילה ארוך מאי פעם, חוסר הנוחות מתחלף להשלמה ואי וודאות. המחשבות נעשות איטיות יותר, עמוקות יותר, וממוקדות יותר. פתאום החיים מקבלים תפנית ואתה מתעורר למציאות שונה.

בסוף השבוע האחרון עשיתי תאונת אופניים, מישהו שעמד בנתיב האופניים בתל אביב, הסיט את התיק צד שלו בדיוק בשניה שעברתי לידו. הוא פגע בכידון שלי, הסתחררתי ואיבדתי שליטה. האופניים לבסוף שכבו על המדרכה, כשהכידון אנכי ויציב, ואני כמו ציפור דרור, מתעופף מעל, היישר לתוך הכידון. הוא לא חדר פנימה, אבל הסב נזק לא קטן, שכלל דימום פנימי ונפיחות חסרת פרופורציה שכמוה לא ראיתי (וגם העוברים והשבים מסתבר).

פינו אותי לבית החולים באמבולנס, שם עברתי זריקות דקירות ושאר ירקות שלא ממש ארצה לדבר עליהם.
שוחררתי אחרי מספר ימי אשפוז, אני צולע מעט, הולך לאט וסובל מכאבים קשים.

מלבד סיפורי זוועות, רציתי לשתף אתכם בתחושות, אומנם אושפזתי ימים ספורים והפציעה שלי יחסית קלה, אבל זה גרם לי לחשוב על כל אותם חולים כרוניים, סופניים ובעלי פגיעות קשות שסובלים בכל יום. תחושת הזדהות עוברת בכל גופי.

מעליות הגיהנום

דוגמה אחת קטנה וכמעט שאינה חשובה, אבל גרמה לי לחשוב – מעליות.
בהמלצת הרופא והאחיות, נאמר לי להסתובב קצת בבית החולים כדי להזרים קצת דם בגוף. התהלכתי לי עם הלפטופ בתקווה למצוא רשת אלחוטית פתוחה, הגעתי ללובי, ניצבו מולי שש מעליות גדולות ומתוחכמות, כאלו שאתם בוחרים את הקומה עוד מחוץ למעלית ומופנים למעלית המתאימה.
לחצתי על קומה רביעית כדי להגיע לבית הקפה שניצב מתחתי, הופניתי למעלית F בעוד שאני עומד ליד מעלית A. המרחק הוא כעשרה מטרים, ואני הולך בקצב שבלול. התחלתי לדדה לכיוון מעלית F , עוד לא עברתי חצי מרחק והמעלית התחילה להיפתח, התחלתי לעלות לקצב חשופית, אבל המעלית כבר נסגרה. לבסוף הגעתי אליה, לחצתי שוב על קומה רביעית, והופניתי בחזרה למעלית A… מישהו מתחיל לתפוס את הדפוס ??
מסתבר שיש כפתור נכים שאפשר ללחוץ עליו לפני מספר הקומה, מבדיקה שלי הוא לא ממש עשה משהו.

מה עשיתי לך אדון שוטר?

דוגמה נוספת, התרחשה בדרכי הביתה מהסופר (זה לקח נצח להגיע לשם), חציתי מעבר חציה בירוק, ומן הסתם לא הספקתי לדדה לצד השני, והרמזור התחלף לאדום. עוד ארבעה מטרים בודדים והייתי מגיע לחוף מבטחים, אבל הרמזור של המכוניות התחלף כבר לירוק, וGMC משטרתי שעברתי בדיוק מולו החליט לזרז אותי ולחץ בחוזקה על הגז, התקדם עד מרחק ליקוק ממני ונעצר. למה? זה לא גרם לי ללכת יותר מהר, כי אני לא מסוגל ללכת יותר מהר מזה! אז בשביל מה היית צריך להפחיד אותי? לא עברתי מספיק?

דברי נכתבו קצת בהלצה אבל זו אמת, אין התחשבות ואין נגישות אמיתית.
אני חושב שהבנתם את הרעיון שמאחורי הפוסט הזה, פשוט תנו יד למי שצריך ואל תציקו למי שלא צריך (באופן כללי לא צריך להציק לאף אחד).

תודה לכם.

עמוד 1 מתוך 3123