תרגיל במוטיבציה

תרגום הרצון שלכם לבצע משימה אישית שהטלתם על עצמכם, מותנה בגורמים רבים. אציין שלושה שלדעתי יכולים לשנות קצת חשיבה תפיסתית:
התחייבות מנטלית, התחייבות  כלכלית והתחייבות טוטליטרית.

על מנטליות אנו נוטים לפסוח. כלומר, משכנעים עצמנו כי התחייבנו אך דוחים את העשייה בתירוצים שונים. כולנו מכירים את "אין לי זמן", "צריך יום לנוח", "זה מסוכן מדי" או כל שקר עצמי נוח וחמים כלשהו.
לאחר שהתגברנו על מכשול התרמית העצמית וסטירת הלחי שעדיין מצלצלת, קל לנו יותר לשים ממומנו על פרוייקט נבחר: קניית דומיין, פרסום בגוגל, הזמנת מוצר, או כל צורך כלכלי אחר לביצוע הפרוייקט שלנו.
ההתחייבות הכלכלית מטפחת את ההתחייבות הטוטליטרית שלנו. "כבר שמתי כסף, לא חבל?", כל מילה נוספת מיותרת.

הקצר-מר הנ"ל גמיש ואינדבידואליסטי אך מותאם לכולם.
מרביתנו פורשים בהתחייבות הרעיונית שקודמת כל התחייבות שציינתי מעל.

יש לכם רעיון, בצעו אותו.
במקרה הכי גרוע, תנסו רעיון אחר.

קאפיש ?

למה אני לא מחזיק פלאפון

חבר טוב החליט ביום בהיר אחד שהוא מנתק את הסלולרי שלו. כולנו תהינו מדוע ועד היום מתקשים להשיג אותו באופן מיידי כפי שהתרגלנו במשך שנים. הנה פוסט אורח של ניבי המסביר למה לעזאזל הוא עשה זאת, כשתסיימו אתם תבינו, תזדהו ואולי כמה מכם אפילו יעשו את אותו הדבר.

ניבי:

הכל התחיל אי שם ב-1986 כשפלאפון התחילו לשווק פלאפונים ולספק שירות סלולרי, איך נאמר, מעאפן בלשון המעטה. 14 שנים לאחר מכן, בתור נער מתבגר, מפגר, שעובד במקדונלדס (טפו) ויש לו כסף לפוצץ על שטויות שהוא לא צריך, הלכתי וקניתי פלאפון במסלול "טוק טו מי בייבי גיב מי יור מאני אנד בנד אובר סו איי קן פאק יו" בסלקום הסגולים האלה.

התאהבתי מיד בקסם של המכשיר המאפשר לי לזיין את השכל למי שאני רוצה, מתי שאני, וכמה שאני רוצה. נשביתי מיד בקסם הסנייק וההודעות ב2 לפנות בוקר למספרים שקיבלתי לפני רגע בדיוק באיזה צ'ט מפוקפק, העונג בכל פעם שסיננתי עוד חבר מטריד  והפעימות לב בכל פעם שראיתי מספר חסוי. בכל פעם שטענתי את כרטיס ה"טוק טו מי בייבי גיב מי יור מאני אנד בנד אובר סו איי קן פאק יו"  בעוד כמה שקלים על חשבון החסכונות העתידיים שאצטרך בדיעבד, גמרתי אומר לשחוט את הקרדיט בשיחות לא קשורות ומיותרות והודעות שעולות יותר מדקת שיחה.

יש לציין שאני מימנתי לעצמי את הפלאפון הראשון וגם שילמתי את החשבון שלו שזה לא משהו שהרבה ילדודס יכולים להגיד. בצבא היה לי מ.ק. אז לא הייתי צריך פלאפון ובכל זאת עברתי במהלך השירות מסלקום לפלאפון, מפלאפון לסלקום ומסלקום לאורנג', מפלררט עם המוכרות בקניונים שתמיד איכזבו כי הדוכן הסתיר להן את התחת, אבל זה לא קשור לנושא.

אחרי הרבה התעסקויות עם הפלא הקטן הזה נפקחו עיניי יום אחד לעובדה שאני בעצם משלם על אוויר אותו אני שורף בשיחות עקרות, צועק לתוך מחשב קטן שיש מצב שהוא מסרטן אחושרמוטה. כשדיברתי קצת בפלאפון שילמתי 150 שקל וכשדיברתי לא יותר מדי שילמתי 350 שקל וחישוב קל העלה שאני ועוד מיליוני מפגרים משלמים כל חודש בממוצע 300 שקל לחזירים הכחולים הסגולים והכתומים.

אלפי נציגים משקרים בסיטונאות כל יום לאלפי לקוחות מטומטמים שלא טורחים לבדוק את החוזה לעומק ולפעמים בודקים ובכל זאת הנציג מוצא דרך לדפוק אותם מאחורה עם תשלום על איזה שירות מופרך. אלפי אנשים בחובות מהסיבה הפשוטה שהם לא יכלו לסתום את הפה ולא זו בלבד אלא שהם גם מטומטמים (וגם אני הייתי כזה) מספיק להסכים לשלם כדי להרוויח את הזכות לתקשר עם אנשים אחרים. כשבראש אורנג' עומד "בודהיסט" עאלק שדרך חייו מטיפה לומר אמת תמיד ובכל זאת נציגי החברה שבבעלותו וסוכני השטח שלה משקרים חדשות לבקרים, שלא לדבר על הפרסום המטעה, זה אומר שהוא בודהיסט כשנוח לו ואיש עסקים כשנוח לבעלי המניות.

אני נפטרתי מהפלאפון שלי לפני חצי שנה בדיוק בשיחה של כמה דקות עם נציגת שירות מבוהלת שלא הבינה מה פתאום אני רוצה לוותר על האיבר הכי חשוב בגוף האדם, הפלאפון. היא דיקלמה לי טקסט מקורס נציגי שירות על הזמנים המודרניים ועל הצורך בתקשורת מיידית ואני אמרתי לה יופי עכשיו תנתקי לי את הפלאפון. היא הפנתה אותי למנהלת שירות שחזרה על אותו טקסט מילה במילה רק בקול סקסי יותר ואני אמרתי לה יופי אפשר לנתק? אז היא ניתקה ובא לציון גואל.

אני אדם חופשי היום. לא צריך לסנן אף מניאק, לא צריך לקבל הודעות ב2 לפנות בוקר מאיזה אקסית משועממת, לא חופר לאנשים ברכבת ומעל הכל, לא צריך לשלם קרוב ל4000 שקל בשנה על חשבון פלאפון. המקרים היחידים בהם אני יכול לחשוב על פלאפון כחיוני הם נגיד כשנתקעים עם האוטו, או כשצריכים להודיע שמאחרים. אבל היום כולם מצפים לזמינות ועדכונים על הדקה, משל היינו מעגלים חשמליים במחשב שחייבים לתקשר זה עם זה כל הזמן. אני אומר, וזה קצת נדוש, מה עשו לפני כן? הסתדרו.

אפשר גם בלי, נסו ותיווכחו. רות סוף.

אנרציה

אנרציה

יש משהו מאוד שליו ועמוק בלילה, כשאתה מחובר למוניטורים, אינפוזיות ושאר צינורות. הזמן מאבד חשיבות, הלילה ארוך מאי פעם, חוסר הנוחות מתחלף להשלמה ואי וודאות. המחשבות נעשות איטיות יותר, עמוקות יותר, וממוקדות יותר. פתאום החיים מקבלים תפנית ואתה מתעורר למציאות שונה.

בסוף השבוע האחרון עשיתי תאונת אופניים, מישהו שעמד בנתיב האופניים בתל אביב, הסיט את התיק צד שלו בדיוק בשניה שעברתי לידו. הוא פגע בכידון שלי, הסתחררתי ואיבדתי שליטה. האופניים לבסוף שכבו על המדרכה, כשהכידון אנכי ויציב, ואני כמו ציפור דרור, מתעופף מעל, היישר לתוך הכידון. הוא לא חדר פנימה, אבל הסב נזק לא קטן, שכלל דימום פנימי ונפיחות חסרת פרופורציה שכמוה לא ראיתי (וגם העוברים והשבים מסתבר).

פינו אותי לבית החולים באמבולנס, שם עברתי זריקות דקירות ושאר ירקות שלא ממש ארצה לדבר עליהם.
שוחררתי אחרי מספר ימי אשפוז, אני צולע מעט, הולך לאט וסובל מכאבים קשים.

מלבד סיפורי זוועות, רציתי לשתף אתכם בתחושות, אומנם אושפזתי ימים ספורים והפציעה שלי יחסית קלה, אבל זה גרם לי לחשוב על כל אותם חולים כרוניים, סופניים ובעלי פגיעות קשות שסובלים בכל יום. תחושת הזדהות עוברת בכל גופי.

מעליות הגיהנום

דוגמה אחת קטנה וכמעט שאינה חשובה, אבל גרמה לי לחשוב – מעליות.
בהמלצת הרופא והאחיות, נאמר לי להסתובב קצת בבית החולים כדי להזרים קצת דם בגוף. התהלכתי לי עם הלפטופ בתקווה למצוא רשת אלחוטית פתוחה, הגעתי ללובי, ניצבו מולי שש מעליות גדולות ומתוחכמות, כאלו שאתם בוחרים את הקומה עוד מחוץ למעלית ומופנים למעלית המתאימה.
לחצתי על קומה רביעית כדי להגיע לבית הקפה שניצב מתחתי, הופניתי למעלית F בעוד שאני עומד ליד מעלית A. המרחק הוא כעשרה מטרים, ואני הולך בקצב שבלול. התחלתי לדדה לכיוון מעלית F , עוד לא עברתי חצי מרחק והמעלית התחילה להיפתח, התחלתי לעלות לקצב חשופית, אבל המעלית כבר נסגרה. לבסוף הגעתי אליה, לחצתי שוב על קומה רביעית, והופניתי בחזרה למעלית A… מישהו מתחיל לתפוס את הדפוס ??
מסתבר שיש כפתור נכים שאפשר ללחוץ עליו לפני מספר הקומה, מבדיקה שלי הוא לא ממש עשה משהו.

מה עשיתי לך אדון שוטר?

דוגמה נוספת, התרחשה בדרכי הביתה מהסופר (זה לקח נצח להגיע לשם), חציתי מעבר חציה בירוק, ומן הסתם לא הספקתי לדדה לצד השני, והרמזור התחלף לאדום. עוד ארבעה מטרים בודדים והייתי מגיע לחוף מבטחים, אבל הרמזור של המכוניות התחלף כבר לירוק, וGMC משטרתי שעברתי בדיוק מולו החליט לזרז אותי ולחץ בחוזקה על הגז, התקדם עד מרחק ליקוק ממני ונעצר. למה? זה לא גרם לי ללכת יותר מהר, כי אני לא מסוגל ללכת יותר מהר מזה! אז בשביל מה היית צריך להפחיד אותי? לא עברתי מספיק?

דברי נכתבו קצת בהלצה אבל זו אמת, אין התחשבות ואין נגישות אמיתית.
אני חושב שהבנתם את הרעיון שמאחורי הפוסט הזה, פשוט תנו יד למי שצריך ואל תציקו למי שלא צריך (באופן כללי לא צריך להציק לאף אחד).

תודה לכם.

מים מזוהמים

מים מזוהמים

תושבי תל אביב היקרים, גם אתם קיבלתם עכשיו חשבון מים מחברת "מי אביבים" ?
גם אתם הבחנתם בתעריף השני הגבוה ב 50% מהתעריף הראשון?
גם אתם שוכרים דירה עם שותפים, ורובכם לא עדכנתם שאתם גרים בת"א?

מה אפשר לעשות ב20 דקות?

יופי, אנחנו באותה סירה. עכשיו תקשיבו מה קרה.
התקשרתי למוקד בירורים של "מי אביבים" לבדוק למה בדירה בה מתגוררים שלוש נפשות, גבו לנו מכסת מים לפי שתי נפשות. המתנתי לא פחות מ20 דקות שלמות!
בעשרים דקות אפשר לשמוע את  Atom Heart Mother (לא מצאתי את כל הקטע השלם אבל, תחברו את החלקים וזה עשרים דקות).
בעשרים דקות אני מכין פסטה בולונז ומספיק עוד לאכול אותה.
בעשרים דקות אפשר לראות הרצאה מצויינת בטד ולשתות ליטר בירה תוך כדי.
טוב הבנתם את הרעיון, זה ממש מעצבן להמתין כל כך הרבה.

בזמן שהמתנתי, בחרתי דווקא לבדוק אם אפשר לשלוח להם איזה אי מייל מהאתר המדהים שלהם, אבל זה מה שקיבלתי:
מי אביבים - צור קשר
נכון נחמד? (ולא, התמונה לא מתוחה או משהו, הלוגו שלהם באמת נראה על הפנים באתר)

לאחר 20 דקות, ענתה לי מישהי:

נו אז על מה דיברתם?

דיברנו דיבורים, ועל כך שזה מגוחך שקיבלתי חשבון עבור שתי נפשות במקום שלוש, ועל כך שקיבלתי את הטופס המבקש לעדכן מספר נפשות בדירה ביחד עם החיוב הגבוה. מה ההיגיון בזה? קודם גובים כסף ואחר כך מבררים?
היא טרחה להסביר ולחדד את הנקודה שאם לא אשלם בזמן, אשלם ריבית. באמת?! ככה זה עובד בימינו? לא ידעתי, אולי תסבירי לי שוב? (זה לא מה שעניתי בפועל, אבל היא הסבירה לי שוב בכל זאת).

למי מתלוננים?

אני: "טוב בסדר, אין בעיה, איפה מתלוננים?"
"חכה שניה אני בודקת לך".
…..< עוד המתנה מעיקה>…..
"טוב מצטערת אין פה מישהו שיכול לתת לי תשובה למי מתלוננים, תנסה באתר שלנו".
אני: "כבר בדקתי באתר, רשום שיפורסם בקרוב".
"באמת? טוב אני אעדכן פה את מי שצריך, תודה לך שהסבת את תשומת ליבי".
אני: "רגע, את לא המענה לבירורים? זה אומר שאפשר להתלונן בפנייך על שירות לקוי וחוסר שביעות רצון?"
"כן, אני חושבת".
אני: "נפלא".

אני חושב שכאן מיציתי את השיחה, אמרתי תודה על לא כלום וניתקתי.
החוק החדש הזה מטופש, חסר אחריות, ומטיל את הבעיות הממשלתיות על האזרח הקטן. הממשלה לא הצליחה להפעיל את הגלגלים הקטנים והחורקים שלה לגבי בעיית המים, אבל מוציאים עשרות מיליוני שקלים על חגיגות וטקסים ומבזבזים גלונים של מים על השקיה מופרזת של גינות עירייה (לכו באזור החניון של רידינג על דרך רוקח, תראו מים על הכביש במקום על הדשא).
יש פתרונות לבעיות מים ולא באמצעות מיסוי גבוה!
באופן מאוד מצחיק, ישראל היא המתקדמת בעולם לפתרון בעיות אלו, פשוט אף אחד לא טורח ליישם את הפתרונות.

אוטודידקציה

"אוטודידקט (עברית: לומד בעצמו) הוא אדם שרכש את רוב ידיעותיו והשכלתו בכוחות עצמו. חלק מהאוטודידקטים לא רכשו כל השכלה פורמלית (מלבד, לעתים, השכלה תיכונית) בעוד אחרים למדו תחומים מסוימים בצורה מסודרת ובחרו בשיטה האוטודידקטית כדי ללמוד תחומים אחרים. המונח "אוטודידקט" משמש לעתים לתאר לא רק אוטודידקטים טהורים, שלא נעזרו כלל בהדרכה חיצונית, אלא גם כאלה שנעזרו בספרים או בהדרכה בלתי פורמלית." מתוך ויקיפדיה.

תמיד טענתי שהכל בראש, תמיד תוכלו לעשות כל מה שתרצו. אפשר ללמוד הכל בעצמכם, זו רק שאלה של מוטיבציה. במילים אחרות, "אם תרצו אין זו אגדה".

ובכן מה על סדר היום?
בגיל 16 גיליתי רצון עז לנגן בגיטרה, לקחתי גיטרה והתחלתי לנגן. כן, זה נשמע נוראי, ואני לא בטוח אם מותר לומר שזה נשמע כמו מנגינה או קרוב להגדרה של מוזיקה. אבל במשך שמונה חודשים התמדתי וניסיתי וניסיתי עד שהצלחתי (להישמע פחות חורק ומצפצף).

בגיל 18 התחשק לי ממש לצייר, אז לקחתי עיפרון ודף וגיליתי שהרמה שלי מסתכמת בדמות מקווקוות (כזו שרואים בציורים של ילדים בני שלוש, ואני משוכנע שיש כאלו יותר מוצלחים ממה שהייתי).
מה עשיתי? ניסיתי וניסיתי וניסיתי , קראתי התעניינתי , וביזבזתי המון דפים ועפרונות ומחקים, עד שהצלחתי לצייר.

ככה זה ממשיך עם צילום, תכנות, אנימציה ועוד ועוד…

למעשה כל דבר שתרצו לעשות, אין שום דבר שמונע מבעדכם מלעשות אותו.

ועכשיו, מה אתה רוצה מאיתנו?
קיבלתי לפני מספר ימים לינק לוידיאו ביוטיוב, של איזה בחור עם מגאפון שצועק על חופש. הוא מאוד ציני ומשעשע, אבל יש עניין בדבריו. הוא בפירוש אומר, תעשו מה שאתם רוצים, אף אחד לא כובל אתכם.
אומנם הוא לא מדבר על אוטודידקציה אבל זה נתן לי רעיון לכתוב על החופש לעסוק בכל תחום שתרצו.

אתם חופשיים, תכניסו את זה לעצמכם טוב טוב לראש, שום דבר לא עוצר מבעדכם מלעשות מה שתרצו לעשות, וללמוד מה שתרצו ללמוד. אפילו לא האוניברסיטה שלא קיבלה אתכם כי התעודת בגרות שלכם לא מספיק טובה, או הפסיכומטרי שלא הצליח.

ועכשיו איך עושים את זה?

  • הדרך הכי קלה ללמוד משהו חדש, זה כמובן באמצעות האינטרנט. חפשו את זה ותמצאו.
  • תתמידו, בכל מה שאתם עושים, ותעשו אותו עד הסוף בלי פשרות. זו הדרך היחידה ללמוד, וללמוד נכון.
  • תחקרו כל פינה, תהיו סקרנים (רוב האנשים סקרנים, אבל רובם גם עצלנים).
  • אל תתייאשו, גם אחרי שמונה חודשים של חריקות גיטרה והורים עצבניים, ניגנתי פשוט נוראי. אבל אחרי כמה שנים משתפרים.. יש דברים שלוקחים זמן ואין קיצורי דרך!

הכל פה על חצי רגל בערך, אבל אני אכתוב בעתיד יותר על כל נושא שאני יודע בפירוט (ועל אלו שאני לא יודע או מתחיל לדעת).
צריך להתחיל מאיפשהו :)
הוידיאו שראיתי (מומלץ בחום ואפילו בכתוביות לעברית):


נ.ב: לי הוא נשמע קצת כמו:"You are the all-singing, all-dancing crap of the world."

איך מתחילים?

שלום לכולם, שמי שיקו, וזה הבלוג שלי…

אני בונה אתרים למחייתי (מעצב ומתכנת) והחלטתי לפתוח את הבלוג הזה משלוש משתי סיבות:

  1. פיתיון להאקרים קוריאנים
  2. לתת עצות שימושיות להרבה בעיות שנתקלתי ברחבי הגלקסיה הוירטואלית הזו (וגם האחרת).
  3. הכתובת דומיין הזו הייתה פנויה (מה לא תקנו?!)

אז אני אשתדל לכתוב כמה שיותר פוסטים שימושיים, לשימושי אינטרנט ואולי גם קצת ביקורת בונה על כל דבר שיעלה ברוחי.

אתם מוזמנים לשלוח לי הערות הארות ושלל מתנות לחג. אשמח לדעת מה דעתכם על האתר, על הגישה, על העיצוב והנישה.

אז מזל טוב לי על הפתיחה החגיגית… כל מיני דברים.